בהתחלה לא רציתי לכתוב תודות בספר שלי "בקרוב תתחילו להזיע"

(בעיקר כי אף אחד לא קורא אותן ומי שכן קורא נעלב בגללן).

אחר כך חשבתי לכתוב תודות בסגנון הזה:

1. תודה לעוזרת גננת שכל פעם שהייתי מגיעה לגן הייתה אומרת בטון מתנשא: "ומה שלום גברת סופרת היום?" "ומה גברת סופרת אומרת על חגיגת חנוכה?", "האם גברת סופרת תוכל לעזור לנו עם העוגה?"…

2. אותה עוזרת גננת שמעה שיחה שלי עם אימא אחרת, על אחד מהניסיונות הכושלים שלי להוציא ספר לאור – והחליטה שזו התגובה המתאימה ביותר לאימא צעירה שחולמת להיות סופרת.

3. תודה ללקוח שביקש עריכה לספר שלו ותוך כדי שיחת ההיכרות שאל אותי על הניסיון שלי. סיפרתי לו שזכיתי במקום שני בתחרות ארצית "סופר נולד" והוא אמר לי: "את יודעת מה אומרים על אלו שמגיעים רק למקום השני?".

4. תודה ללקוח שהתקשר בצהריים, שמע את דניאל בוכה ברקע ואמר שהוא מצטער אבל הוא לא עובד עם אימא לילדים קטנים כי הדעת של האימהות מוסחת כל הזמן והוא צריך כותבת שתהייה איתו כל הזמן.

5. תודה לעורכת המגזין שאמרה לי שאם אני כותבת תוכן לאינטרנט אני בחיים לא אוכל לכתוב למגזין רציני או חלילה להוציא ספר לאור.

6. תודה לידיד טוב שאמר לי שכתיבה שיווקית זה מקצוע עלוב והוא לא מבין איך אני מסכימה לעשות את זה (על הצורך להתפרנס שמעת?)

7. ויש עוד הרבה אחרים ואני בהחלט מודה להם. בזכותם כתבתי ספר עם גיבורה כמו אמלי שכל פעם שאומרים לה שהיא לא יכולה לעשות משהו היא עושה דווקא ומוכיחה את ההפך.

*בתמונה: האיור הראשון ששלחתי למעצב הגרפי של כנרת זמורה, כשהוא שאל אותי מה הכיוון שאני רוצה לעטיפה של הספר.