"פתאום גילית ארנבון נוסף יחד אתי. היה זה היחידי שפגשתי לכל אורך המעבר הנטוש. היה זה מרגנית, ויכולתי לראות מיד שמצבו חמור. הוא גמגם והתנשף, אבל היה מסוגל להמשיך. הוא שאל אם אני בסדר, אבל כל מה שעניתי היה: "מאיפה יוצאים?" 'אני אוכל להראות לך', אמר, 'אם תעזור לי'. אז הלכתי אחריו ובכל פעם שעצר – היה שוכח איפה אנחנו. דחפתי אותו בכוח. אפילו נשכתי אותו פעם. פחדתי נורא פן ימות ויחסום את המעבר. לבסוף התחלנו לעלות ויכולתי להריח אוויר צח. גילינו שנכנסנו לתוך אחד מאותם מעברים המובילים אל תוך היער".