"בלה הייתה מקרה מובהק: אחת מאותן נשמות אויה*, תמיד מסתובבת, אלרגית ל-tranquilidad – שלווה. כמעט כל נערה אחרת מהעולם השלישי הייתה מודה ל-Dios Santisimo -האל הקדוש מאוד – על החיים המבורכים שהיא חיה: בסופו של דבר, הייתה לה madre שלא הכתה אותה, אימא אשר (מתוך רגש אשמה או נטייה טבעית) פינקה אותה בלי סוף, שקנתה לה בגדים נוצצים ושילמה לה שכר במאפייה, פרוטות, אני מודה, אבל יותר ממה שהרוויחו תשעים ותשעה אחוז מהילדים במצבים דומים, כלומר אפס מאופס. הילדה שלנו קבלה הכול, ובכל זאת בלבה לא הרגישה כך".
ספר חובה לכל מי שאוהב את המילה הכתובה, במיוחד כשהיא משתפת פעולה עם עלילה מרגשת.