אפשר להגיד המון דברים רעים על סיגריות בכלל, ועוד יותר על מעשני הסיגריות, שלמרות מסע החינוך הנמרץ שמשרד הבריאות מנהל נגדם במרץ – עדיין כוח רצונם לא עומד להם והם ממשיכים לעשן.
אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מהסיגריה והוא את היכולת שלה לייצר קשרים בין אנשים, או יותר נכון שיחות מרתקות בין מעשני סיגריות אחרים שהפכו גם הם לזן נכחד. אולי יום אחד אחת הרשות להגנת הטבע, תוציא שלטים שאסור לפגוע יותר במעשני הסיגריות ושלפוגע צפוי עונש חמור של שהייה בחדר קטן, ללא חלונות עם עוד 10 מעשנים כבדים.
בכל פעם שנסעתי לסקר הרצאה, כנס, השקה חגיגית, תערוכה, או כל דבר אחר שאחר כך אפשר יהיה לכתוב עליו, ברגע שהוצאתי את עצמי להפסקת סיגריה, נפגשתי עם עוד מעשנים מנודים כמוני ומיד התפתחה שיחת רעים מרתקת שפעמים רבות נתנה לי את כל הידע שאני צריכה בנוגע ל'מאחורי הקלעים' שאין ספק שהוא הידע החשוב באמת.
באחד מימי השבוע נסעתי לקניון ג'י בכפר סבא והחלטתי שבמקום להיכנס פנימה כדי ללוות סידורים של חברה, אני אתיישב לי על הספסל בחוץ, אגלגל סיגריה ואעשה את מה שאני הכי אוהבת לעשות -להסתכל על פעילותם של אחרים.
וכצפוי בקהילתנו, מיד אחרי שהתמקמתי התיישבה לידי אישה בת 62, מעשנת שמוציאה את המילה כבדה רע מאוד, אימא ל-5 ילדים, נשואה באושר שאוהבת לעשן בעיקר כשהיא מבשלת משום שבישולים מלחיצים אותה כי הילדים שלה רעבים כל הזמן. פגשתי אחד מהם ובהחלט הבנתי שעם גודל כמו שלו רעב יכול להיות קונספט מלחיץ.
הסברתי לה שאני מעשנת חברתית, כלומר מעשנת רק באירועים חברתיים, או יותר נכון מחפשת סיבה ממש טובה להדליק סיגריה. היא הסתכלה עליי במבט מזלזל שמיועד לאלו שנכנעים ללחצים חברתיים, ושקלה לרגע או שניים אם אני ראויה שהיא תישאר בסביבה, ומכיוון שלא הייתה אף אחת אחרת היא נאנחה והמשיכה לענות על שאלותיי – החטטניות אם אפשר לומר.
משם לפה השיחה הגיעה לקשישה בת ה-82 שרצחה את שותפתה לחדר. בת זוגתי לעישון טענה שהרצח התרחש מכיוון שבתי האבות מכריחים קשישים להיות שותפים לחדר, גם כאשר הם לא סובלים אחד את השני. לטענתה המשפחה שזרקה אותה לבית אבות והתנערה מרצונות הקשישה – היא האשמה. הבעל שזה עתה יצא מהחנות הוטרד מכך שהשוטרים אוזקים למיטה את מי שטוענים לחוסר שפיות – ואיך אפשר לאזוק אישה כל כך מבוגרת. המוכר שיצא מהחנות הוטרד מכך שהזקנה תישלח לכלא, הרי היא יכלה להיות סבתא שלו. האיש שעבר ליד הספסל שלנו הוטרד מכך שאין לו איך לעבור…
ואילו אני חשבתי על כך ששוב בזכות הסיגריה, יש לי על מה לכתוב.